אחת ההתלבטויות לפני נסיעה של כ-52 דק' לכפר בלום למשחק הכרעה לגבי זהות העולה לפלייאוף העליון היא 'מה ללבוש'. מצד אחד – נוחות מעל הכל. מכנס קצר פשוט, טי שירט שחורה של 'הופס' וסנדלי שורש. (חברת Luna, למי שרוצה לדעת..). מצד שני – רשמיות. מייצג את 'הופס', ממוקם בתא העתונאים, עונד אקרדיטציה – כל הסיבות כשרות. וההחלטה? נוחות.

לוקח מסיכה, אטמי אוזניים, בקבוק מים מהבית (הנסיון המר מיד אליהו לימד שעל כוס מים קטנה מפלסטיק [!!!] שמילאו מבקבוקי מי עדן, גבו מחיר מופקע של 5₪, אז הפעם אגיע מצויד. הפלאפון ישרת את עניין הצילומים והכתיבה.
יאללה, כפר בלומה.

הדרך היא דרך קסומה – כביש 90 לצפון, ברקע השקיעה, ציפורים דורות מעל אגמון החולה, ונוסעים ישר ישר ישר…
בקיבוץ גונן פונים ימינה והאקליפטוסים נותנים אווירה אחרת, סוריאליסטית…
מתקרבים לאולם ולצד חנייה מוסרת יש חנייה בעפר, לצד השדות הפורחים ושם אני חונה.

האווירה בסמוך לאולם מנומנמת לטעמי. שני אמבולנסים בכניסה. יש סיבה? בתוך האולם אווירה משונה – משחק חשוב, אולם של פעם… קהל מנומנם עדיין, ובכניסה – כאילו אנחנו 40 שנה אחורה…
הקהל עצמו מעורב – יש יציע גדול וממול יציע קטן.
הנה תמונה מלמעלה:

אחרי פגישה מקרית עם עמית גל במבואה, המנון, לחיצות ידיים וכו' – המשחק מתחיל. האולם עצמו, אגב, מלא ב95% תפוצה, להערכתי רבע אוהדים תל אביבים ושלושת רבעי מקומיים נחמדים, רובם צעירים וחלק גדול עם משפחות.

פתיחה צמודה עם החלפת סלים של איירבו המקומי ושל סטול באנד וואן. 3 דקות לתוך המשחק והמתח ניכר, בעיקר על השחקנים. הרבה החטאות של זריקות חופשיות ופנויות, משני הצדדים. איירבו עם שלשה יפה מעלה את המקומיים ל-11- 6, וההפרש צומח ל13- 6 עם פאול סל של אייזנדורף. גיל בני עם שתי יבירות מהירות.
פרנקו מזעיק פסק זמן וטוקוטו נשאר על הפרקט לדבר עם השופטים.

השליטה של הגליל בריבאונד, בעיקר התקפה, מוחלטת, וזה נותן להם עוד ועוד הזדמנויות בהתקפה. אגב, שמתי לב שזו רעה חולה של התל אביבים, וכך היה גם בגמר הגביע מול הרצליה.
המומנטום הצפוני נמשך והפער עולה ל-11. טימור ואוואנס ממזערים נזקים ל-19- 12 עם 2:50 דק' על השעון וברק פלג מזעיק פסק זמן. (שני זאטוטים עם רעשן עומדים מעל ספסל הפועל ת"א בפסקי הזמן ומנסים להפריע..).

הפועל ת"א חייבת את יאנג במשחק. עד עכשיו הוא לא מוצא את עצמו, אבל מהסתכלות קרובה (תרתי משמע) – הוא את שלו ייתן. איגור קולשוב נכנס 1:59 דק' לסיום הרבע וחצי דקה אחרי זה מיידה איירבול לתפארת. מה יהיה עם הבחור?
סיום רבע ראשון – גליל עליון עם 26 נק', הפועל ת"א עם 16. לא צריך להיות מבין גדול בכדורסל בשביל לנחש מה פרנקו אומר לחניכיו בין הרבעים. 'הגנה!!!!' עם אינסוף סימני קריאה.

זה המשחק החשוב ביותר העונה של התל אביבים בליגה, ועד עכשיו הם בקצב ספיגה של 104 נק', ולא נגד ברצלונה. אגב, שמונה שחקנים של גליל קלעו ברבע הראשון – קבוצה.

ההתל אביבים פותחים עם שלושה ישראלים את הרבע השני וההגנה נראית יותר טוב. מצד שני צ'אצ'אשווילי עם שלשה יפה וחסימה מדהימה על אוונס (שנשרקה משום מה כעבירה) – וההפרש נשמר. ג'יי פי טוקוטו הוא תעלומה. מצפייה במשחק נראה שהוא רמה מעל יתר השחקנים בכל מה שקשור ליכולות אתלטיות וגופניות אבל משום מה קבלת ההחלטות שלו לוקה בחסר ובמקום ללכת לטבעת הוא זורק מבחוץ ופחות אפקטיבי בהרבה משם.

חצי מהרבע השני חלף והתמונה דומה – התל אביבים רודפים אחרי הצפוניים וההפרש נשמר ללא שינוי. קולשוב צל של עצמו ומורד אחר כבוד (ואחר איבוד ועבירה נלווית) לספסל, ואני לא רואה אותו חוזר במחצית הזאת לפחות. אוונס עם 8 נק' משאיר את התל אביבים במשחק ומצד שני הגליל עם אחוזים נהדרים מהשלוש ומשחק פשוט מצליחה לשלוט בכל פרמטר של המשחק.

הגליל ממשיכה לשטוף את המגרש עם מטר שלשות בעוד הפועל תל אביב, בתום כמעט מחצית שלמה, עם, שימו לב, 0 עגול מ-11 נסיונות לשלוש. ככה אין להם סיכוי. 20 הפרש למקומיים, שתי דק' למחצית. צריך לקרות כאן משהו יוצא דופן כדי שהתל אביבים יחזרו למשחק.
מחצית: 51- 33 למקומיים.

קצת סטטיסטיקה:
הגליל עם 56% מהשדה ו-50% מצויינים לשלוש (7 מ-14), ו-80% מהעונשין, לעומת האורחים שעם 48% מהשדה אבל עם 0 עגול ומהדהד מהשלוש אחרי 11 החטאות, וגם 82% מהעונשין. חוץ מזה, הגליל מפרקת בריבאונד עם 25 לעומת 17, ובאסיסטים עם 13 לעומת 6. מחצית חד צדדית מכל כיוון שמסתכלים.
נמרוד לוי עם מספרים שקורצים לדאבל דאבל עם 8 נק' ו-6 ריב' במחצית, ויש משהו יפה ונכון בתלכיד שנבנה בגליל, בדמותו ובצלמו של המאמן ברק פלג.

הקהל האדום מתל אביב נראה כמקבל בשלווה מסוימת את תצוגת הנפל של הקבוצה וזה קצת מפתיע אותי.
טוב, מחצית שנייה נפתח באותו כיוון, עם אותה הרוח. קבוצה אחת על המגרש, וזאת הקבוצה המקומית. מפתיע אותי שקבוצה של פרנקו מגיעה כל כך לא מוכנה, כל כך חסרת חיות למשחק העונה עבורה. לפחות היה פסק זמן שזרקו בו שלושה כדורי סל לקהל ונפל בחלקי לתפוס אחד מהם..
24 הפרש, 5 דק' לסיום הרבע השלישי. עוד מאותו דבר.

קבוצה חיה, שמחה ותוססת מצד אחד, קבוצה כבוייה, חסרת חשק ומבולבלת מצד שני. הקהל של הפועל ת"א, בניגוד לקבוצה שלו, לא מפסיק לעודד, גם בפיגור 24. שתי הקבוצות מחליפות סלים, ובניגוד להפועל ת"א – לגליל זה מתאים. לואיס בדאנק מהדהד שולח את הקבוצות לפסק זמן, כשהשעון מראה שתי דק' לסיום הרבע השלישי, ולוח התוצאות, שומו שמיים: 73- 47 לגליל.

הרבע מסתיים ב-75- 47 לגליל, במה שהולך ומסתמן כאחד הערבים המשפילים של האדומים בשנים האחרונות. אין דבק בקבוצה, הכל מקרי, אין מנהיג וג'ייקובן בראון חסר מתמיד. הגליל לעומת זאת, בין אם זה לואיס הנהדר, קנדי המנהיג, איירבו החזק ויתר החבר'ה, נראים כמו קבוצה שנהנית להיות יחד וכיף לראות את זה. שני ישראלים, מלבד המוכרים, רשמתי בפנקס: איתי מושקוביץ' ויובל לוין.

טוב, מכאן עד הסיום גארבג' טיים מתמשך, כאשר המקומיים מפזזים והאורחים נראים לא קשורים לענף. אגב, שישה שחקנים של הגליל בדאבל פיגרס, עדות למשחק קבוצתי לעילא ועילא.
הקהל המקומי מגיב למשחק בשקט יחסי, ולא יוצא מכליו על אף הפצרות הכרוז הצווחן.
תרשמו בפניכם: די ג'יי קנדי הוא שחקן שחקן.

יאללה, ישחקו הצעירים לפנינו ב4 דק' האחרונות של המשחק. העיקר שאף אחד לא ייפצע.
זה היה ערב במעמד צד אחד.

תוצאת הסיום:
96-73 לגליל, שמסיימת עם 64% מדהימים לשתיים ו-45% לשלוש, ובנוסף לכך גם 43 ריב' ו25 אס', לעומת האדומים עם, אמנם, 55% לשתיים, אבל, וזה אבל ענק, 5% לשלוש, עם נתון רע באופן היסטורי של שלשה מדויקת אחת מ-20 נסיונות, יחד עם 34 ריב' עם 13 אס'.
לא כוחות, בקיצור.

קנדי עם 19 נק', איירבו ולואיס עם 14 כ"א, הובילו חבורה מגובשת ומאוזנת. נמרוד לוי אכן הגיע לדאבל דאבל, עם 14 ו-10 בנק' וריב' בהתאמה.

זלמנסון עם 14 נק' שקטות הוביל את התל אביבים.

בסוף המשחק נטע, הדובר של הגליל, פגש אותי על הפרקט ושאל אותי אם אני רוצה לדבר עם לואיס. אמרתי 'בכיף' והלכתי עם הפלאפון ללואיס, בלי שאלות מוכנות, בגישת 'מה שבא בא'.
ואיזה חמוד הלואיס הזה. הסתכל בעיניים לאורך כל הראיון וענה מהלב.
אחלה.

אחרי זה הלכתי לאבישי גורדון ואמרתי לו: "אבישי. אני זיו"… הוא הזמין אותי לרדת איתו לחדר ההנהלה, שלף בקבוק בירה מהמקרר הקטן שם, הציע לי פיצוחים (סירבתי בנימוס) ובירה (הסכמתי בנימוס) וככה ישבנו לנו בפינה בשקט לשיחה נעימה עם הבירות. בזמן השיחה עברו שם כל מיני שועי עולם אבל כשברק פלג נכנס והם החליפו צ'אפחות ביניהם, הבנתי את סוד הקסם של הקבוצה הזאת – צניעות, חוכמה ופשטות. יגיעו רחוק אם ימשיכו ככה.
היה ערב מיוחד.